השוואה בין פסיקת מזונות בבית משפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני

המאמר יעסוק בהשוואה בין פסיקת מזונות בבית משפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני בישראל. שני המוסדות הללו מחזיקים בסמכות לדון בסוגיות הקשורות למזונות, אך השיקולים והקריטריונים בהם משתמשים שונים זה מזה בשל הבדלים בתפיסות המשפטיות והדתיות.

רקע משפטי – סמכות מקבילה

בישראל ישנה סמכות מקבילה הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני לדון במזונות ילדים ונשים. הסמכות הכפולה הזו יוצרת פעמים רבות מצב בו בני זוג בהליכי גירושין מתחרים על מי יגיש תביעה ראשון ובאיזה ערכאה, שכן לכל אחד מהם ישנם יתרונות וחסרונות שונים בהתאם למקרה הספציפי.

בית הדין הרבני – גישה הלכתית

בית הדין הרבני פועל על פי ההלכה היהודית, כאשר המזונות מוטלים על הגבר כחלק מחובותיו כלפי אשתו וילדיו. ההלכה קובעת כי על הגבר לספק את צרכי משפחתו, כאשר החובה כוללת בעיקר דאגה לקיום בסיסי, כלומר מזון, לבוש ומדור (מגורים).

בהקשר למזונות ילדים, בית הדין הרבני נוטה לפסוק מזונות עד גיל 6 על פי "עקרון חיוב אבסולוטי". מגיל 6 עד 15 המזונות מתחלקים בין ההורים, כאשר חלקו של האב גבוה יותר בשל חובתו הדתית. עם זאת, בתקופה זו נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם. אחרי גיל 15, הילדים עשויים לחוב חלקית במזונותיהם בהתאם לנסיבות.

באשר למזונות אישה, ההלכה קובעת כי האישה זכאית למזונות כל עוד היא נשואה. עם זאת, ישנם מקרים בהם אישה עשויה לאבד את זכותה למזונות, לדוגמה, אם היא "מורדת" בבעלה או קיימות טענות חמורות אחרות מצד הבעל.

בית המשפט לענייני משפחה – גישה אזרחית

בית המשפט לענייני משפחה פועל על פי הדין האזרחי, שמתבסס בעיקרו על עקרונות שוויון והוגנות. אחת המטרות המרכזיות היא להבטיח שהילדים יזכו לאותה רמת חיים שהייתה להם לפני הפירוד, ולשם כך כל הורה נדרש להשתתף במזונותיהם בהתאם להכנסותיו וליכולתו הכלכלית.

במזונות ילדים, בית המשפט לענייני משפחה נוקט בגישה שוויונית יותר, בייחוד לאחר פסק דין תמ"ש 919/15, בו נקבע כי שני ההורים צריכים להשתתף במזונות באופן יחסי להכנסותיהם. כלומר, האם אינה פטורה עוד באופן אוטומטי ממזונות, אלא נדרשת לשאת בחלקם במידה והכנסתה מאפשרת זאת, והדבר נכון במיוחד כאשר ישנה משמורת משותפת.

מזונות אישה בבית המשפט לענייני משפחה נקבעים לפי עקרונות האזרחיים של צדק ושוויון, ולרוב מסתמכים על הפסיקה האזרחית ולא הדתית. למרות זאת, בית המשפט ייקח בחשבון גם את רמת החיים שהייתה נהוגה במהלך הנישואין וצרכיה הספציפיים של האישה.

הבדלים מרכזיים:

1. מקור הדין: בית הדין הרבני פועל לפי ההלכה, ואילו בית המשפט לענייני משפחה נשען על הדין האזרחי.

2. שוויון בין המינים: בבית הדין הרבני, הגבר נושא בעיקר הנטל למזונות, בעוד בבית המשפט לענייני משפחה קיימת גישה שוויונית יותר.

3. משמורת משותפת: בבית המשפט לענייני משפחה, הנטל מתחלק בין ההורים במשמורת משותפת בצורה שוויונית יותר, בעוד שבבית הדין הרבני הנטייה היא להטיל על האב את רוב החיוב במזונות גם במשמורת משותפת.

4. מזונות אישה: בבית הדין הרבני המזונות תלויים במעמד הדתי של האישה ובחובות הדתיות של הבעל, בעוד שבבית המשפט לענייני משפחה ההתייחסות היא אזרחית ומתמקדת ברמת החיים הקודמת ובצרכי האישה.

סיכום

הבחירה בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני בנוגע לפסיקת מזונות עשויה להשפיע באופן מהותי על תוצאת הדיון. לכל ערכאה יש יתרונות וחסרונות, ומומלץ לכל צד לשקול היטב לאיזו ערכאה לפנות בהתאם לנסיבות האישיות, הכלכליות והמשפחתיות שלו.